<h1>סמ"ג עשין סימן רי"ג</h1>
<h2>דף סז:</h2>
שנינו במסכת שבת בפרק כלל גדול, כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת או שנשבה בין הגוים כשהוא קטן אע"פ שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא, והוא הדין שחייב חטאת אחת על כל חלב שאכל וחטאת אחת על כל דם שאכל וכן כל כיוצא בעבירות אלו, וכל היודע עיקר שבת אבל שכח שהיום שבת אף על פי שעשה בו מלאכות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת על כל היום כולו (ע"פ רמב"ם שגגות פ"ז ה"ב ע"ש). וכל היודע שהיום שבת ושגג במלאכות ולא ידע שהמלאכות אלו אסורות או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת ועשה מלאכות הרבה חייב חטאת על כל אחת ואחת, שכח שהיום שבת ושגג אף במלאכות שלא ידע שהמלאכות אלו אסורות אינו חייב אלא חטאת אחת (ע"פ רמב"ם שם הל' ג'—ד').
<h2>דף סח:</h2>
מצות עשה שיקריב היחיד קרבן חטאת על שגגתו כשעשה עבירה שחייבין על זדונה כרת שנאמר בפרשת ויקרא (ויקרא ד' כ"ז—ל"ה) ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם, או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא, וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט את החטאת במקום העולה, ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח, ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח ליי' וכפר עליו הכהן ונסלח לו, ואם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה, וסמך ידו וגומר ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מעל זבח השלמים, פירוש (רש"י) לרבות האליה בכבש. אמרו רבותינו במסכת כריתות (ב' א') שאין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת ועל דבר שיש בו מעשה, וגרסינן במסכת הוריות פרק שני (ח' א') ובפרק כלל גדול (שבת ס"ח ב') מתני ליה ר' יהושע [בן לוי] לבריה תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתה הוקשה כל התורה לע"ז מה ע"ז דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. בתחלת מסכת כריתות (ב' א') מונה שלשים ושש כריתות ומסיק בסוף על אלו חייבין על שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף המגדף מפני שאין בו מעשה, ונאמר בעשותה פרט למגדף שאין בו מעשה.
<h2>דף סט.</h2>
אין קרוי שגגה לעניין קרבן אם היתה לו ידיעה כלל (לא) [בין] בתחילה (ולא) [ובין] בסוף עד שתגמר העבירה כדתנן בפרק הזורק (שבת ק"ב א'). בכל חייבי חטאות שגגת קרבן לא שמה שגגה שאם אמר יודע אני שעבירה זו בכרת אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן אם לאו הרי זה פטור מן הקרבן מפני שזה נחשב מזיד אבל אם אומר יודע אני שעבירה זו בלא תעשה אבל איני יודע אם חייבין עליה כרת הרי זו שגגה לעניין קרבן כדמוכח בפרק כלל גדול במסכת שבת (ס"ט א') וה"ה אומר מותר (ע"ב ב').
<h2>דף עא:</h2>
הידיעות מחלקות לשגגות, כיצד מי שבא על הערוה בשגגה ואחר כך נודע לו וחזר ושגג בה עצמה חייב על כל בעילה ובעילה, אבל אם לא נודע לו בנתיים אע"פ שהיה בין בעילה לבעילה ימים הרבה הכל שגגה אחת היא ואינו חייב אלא חטאת אחת הואיל ואין כאן אלא גוף אחד (ע"פ רמב"ם שגגות פ"ה ה"א).
<h2>דף עב:</h2>
במתעסק שאמרנו למעלה שפטור בשבת אומר רבא בפרק כלל גדול, שהמתכוון לחתוך התלוש וחתך את המחובר אף על פי שמתכוון לחתיכה הואיל ולא עשה מחשבתו פטור מן החטאת שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת (רמב"ם שגגות פ"ז הי"א).
<h2>דף עג:</h2>
גרסינן בתחילת מסכת כריתות (ב' א') שלשים ושש כריתות בתורה ואמרינן בגמרא מניינא למה לי אמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת תו הא דתנן (שבת ע"ג ב') אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מניינא למה לי אמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. ובפרק אמרו לו (ט"ו א') למדנו מן המשנה שהבא על עריות הרבה בהעלם אחת אע"פ שכולן משם אחד הואיל והן גופין מוחלקין חייב על כל אחת ואחת, כיצד הרי שבעל חמש נדות או שבא על חמש אחיותיו בהעלם אחת חייב על כל גוף וגוף (ע"פ לשון הרמב"ם שגגות פ"ה ה"ג).
<h2>דף קב.</h2>
אין קרוי שגגה לעניין קרבן אם היתה לו ידיעה כלל (לא) [בין] בתחילה (ולא) [ובין] בסוף עד שתגמר העבירה כדתנן בפרק הזורק. בכל חייבי חטאות שגגת קרבן לא שמה שגגה שאם אמר יודע אני שעבירה זו בכרת אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן אם לאו הרי זה פטור מן הקרבן מפני שזה נחשב מזיד אבל אם אומר יודע אני שעבירה זו בלא תעשה אבל איני יודע אם חייבין עליה כרת הרי זו שגגה לעניין קרבן כדמוכח בפרק כלל גדול במסכת שבת (ס"ט א') וה"ה אומר מותר (ע"ב ב').
